אני חושבת, אם אני מבינה את עצמי נכון, שזה כבר לא נורא אבל זה גם לא שום דבר אחר. וזה נורא. כי עכשיו חוסר הנחת מתחיל לפעפע. הזאב מרים ראש. הוא לא מתכוון להרע, אבל הוא רעב. ופה אני צריכה ללמוד לנהל את הרעב הזה ולהזכיר לעצמי: את לא צריכה בשר, את לא יוצאת לציד כדי להשקיט את הרעש הנורא הזה, את רק מפחדת.