Sign in

Orin

@orinp.bsky.social
214 followers 291 following 407 posts

instagram.com/orinposner

PostsRepliesMedia
Orin @orinp.bsky.social · 1h
And yet! Each novel also complicates and challenges these maintenance solutions, in very different ways. Is endless Sisyphean labor of repetitive repairs the only way to survive a climate apocalypse? This article explores that question. (let me know if you don't have access and would like a PDF!)
000
Orin @orinp.bsky.social · 1h
Both novels use science-fictional innovations to keep life sustainable inside their flooded, precarious cities. As I show, these are not magic-solution technologies but ongoing and communal practices, to do with maintaining both the physical environment of the city and its social systems.
100
Orin @orinp.bsky.social · 1h
This article is about two novels, each set in a future version of NYC that has been totally transformed by the climate crisis and the constant environmental risks it brings to everyone’s doorsteps (by literally flooding their doorsteps).
100
Orin @orinp.bsky.social · 1h
New article published! in JNT: Journal of Narrative Theory “Chronotopes of Maintenance in Kim Stanley Robinson’s New York 2140 and Gabrielle Korn’s Yours for the Taking” doi.org/10.1353/jnt.2026.a1002691
to the left: the cover the the 56.2 issue of JNT: Journal of Narrative Theory
to the right: my article's first page. It reads:

Chronotopes of Maintenance in Kim Stanley Robinson's New York 2140 and Gabrielle Korn's Yours for the Taking

Orin Posner

Introduction: Defining the Chronotope of Maintenance

Climate change is often understood as enacting "slow violence" that unfolds gradually, in "unspectacular time" (Nixon 2, 6), disproportionately affecting the lower classes. As Rob Nixon argues, this violence poses a representational challenge for narratives attuned to the crisis of climate, especially in our age of "onrushing turbo-capitalism" and neoliberalism, where our attention spans narrow while the gulf between the protected rich and the precariously-living poor widens (8). The disasters of climate change are largely left unseen since they are slow-moving, accumulative, and anonymous (3). One way of representing this slow violence, Nixon suggests, is with a narrative time of "day-to-day meanderings" where characters are forced to constantly respond to the risks of climate change, "improvising from day to day, from hour to hour" in order to survive (58). While this narrative time, characteristic of what Nixon calls the "environmental picaresque," does not produce collective justice, it nevertheless unearths the previously unrepresented lives of those affected by the interwoven forces of capitalism and climate change (67). Katherine Kruger addresses the same representational challenge of climate change and capitalism through a gendered lens, examining narrative times of "maintenance" and "milling about" (91–92), where the precarity of climate change is depicted not through exceptional events or crises, but through
---
JNT: Journal of Narrative Theory, vol. 56, no. 2, 2025, pp. 145-166.
120
Orin @orinp.bsky.social · 09/10/2026
אה ו! הסופרת היא גם רופאה, וכשסיפרתי את זה לבן זוג שלי הוא אמר: כמו קרן לנדסמן! נראה לי שלימדתי אותו היטב @smallweed.bsky.social
240
Orin @orinp.bsky.social · 09/10/2026
אמשיך בקריאה האיטית שלי את Bodies of Magic של פרייה מרסק, סופרת שאני מאוד אוהבת. חמש דמויות (וחמש נקודות מבט!) שנבחרו להיבחן יחד במבחן הסופי של הלימודים שלהם בריפוי קסום. ואז הם מוצאים גופה. עולם פנטזיה ממש עשיר ומעניין ודינמיקות מעניינות בין הדמויות
170
Orin @orinp.bsky.social · 08/10/2026
Cuuuuuute I love it
110
Orin @orinp.bsky.social · 06/10/2026
אני חושבת שחלק מהחוויה הפאנדומית הוא להתייחס ליצירה כעולם אמיתי: זה כיף, זה חלק מהדמיון הפאנפיקי, וזה יכול לספק גישה מעניינת ליצירה. וחשוב בעיניי להבין את הגישה הזאת ליצירות דווקא כדי להבין שזו *לא* הדרך היחידה לראות אותן (גם בתוך פאנדומים כמובן)
000
Orin @orinp.bsky.social · 06/10/2026
מהמםםםם! ובול בזמן, מבחינתי כל אוקטובר זה חודש הלווין אז העונה בדיוק החלה:)
110
Orin @orinp.bsky.social · 06/10/2026
This is so cool and beautiful!!!
010
Orin @orinp.bsky.social · 03/10/2026
This is remarkable. It looked like nothing at first, but after a few seconds... I was astounded. The likeness is striking. The hat is super cool. This is art. This is what art is about.
120
Orin @orinp.bsky.social · 03/10/2026
חשבתי שהארכיון של אנה כבר נפל לפני כמה חודשים (כנראה חזר מאז ואני פשוט לא טרחתי לבדוק כי עבד לי libgen)
110
Orin @orinp.bsky.social · 02/10/2026
A novel I was very much looking forward to, just finished and not fully sure yet what I think except I loved reading it and the final page did make me cry. And - and I seem to be the only one saying it - I felt that it beautifully and very subtly references The Catcher in the Rye, which I loved.
The pretty hardcover (in green, pink, blue, a hint of yellow) of Hollywood, Ending - a novel by John Green
on a wooden table next to an ice coffee
010
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
צודקת זו הייתה תוספת מיותרת זה לא שאני תומכת בדרכיה של הכנסיה הקתולית ומנהיגיה
010
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
גם אני אוהבת לקרוא לו האפיפיור בוב🙈 אחלה אפיפיור בכל שם
130
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
תודה לך על ההרצאה! ועל כל ההרצאות והפאנלים בהובלתך :)
030
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
וגם צריך לומר משהו על ז׳אנרים שאולי אי אפשר להגדיר אותם רק בגישה מבנית כי חייבים להתייחס ל-vibes (או במושג היותר אקדמי: mood) - הם מעבירים תחושה. אימה מעבירה פחד, קוזי נחמה. אבל אני עדיין חוזרת למבנים דרכם התחושות האלו מועברות: הרי מה זו נחמה אם לא ביטחון לגבי מה יבוא הלאה? ופחד ההיפך
240
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
לדעתי כן ניתן לומר שהקוזי מתבסס גם הוא כתת-ז'אנר שקוראות מגיעות אליו עם היכרות ולכן ציפיות, אבל זה עוד חדש ולדעתי יש דרכים אחרות ליצירה להעביר את המסר/להבטיח שהסוף יהיה טוב. זה גם קשור למיסגור ושיווק היצירה אבל אולי בעוד דרכים. משאירה את זה פתוח:)
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
(אני קוראת עכשיו ספר שאינו רומאנס אבל כולל סיפור אהבה, ואולי באמת יהיה לו סוף טוב, אני מקווה! אבל הסוף הזה לא מובטח לי, וזה משנה הכל)
130
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
יש ז'אנרים בהם הסוף הטוב הוא קונבנציה: רומאנס כמובן, וספרות בלשית (ושוב ההבהרה הנדרשת: הבלש בגרסתו הקלאסית, לא פוסט-מודרנית ומערערת). בז'אנרים כאלו ההבטחה מתרחשת מחוץ לטקסט, דרך המיסגור והשיווק של היצירה כשייכת לז'אנר מסוים ולא אחר
130
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
ודבר שני, הדגש בעיניי צריך להיות על ה*הבטחה* לסוף טוב. הרבה יצירות יסתיימו טוב אחרי הכל, אבל האם לאורך הדרך היה לנו את העוגן של הידיעה שכך יהיה? ואז נשאלת השאלה איך מבטיחות לי סוף טוב.
130
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
עוד עניין הוא שאלת הסוף הטוב: קודם כל נשאלת השאלה מה זה בכלל סוף טוב, כי זה ממש לא ברור. יש הרבה סופים "טובים" שהם גם אמביוולנטיים, שלצד הטוב יש גם אובדן וכאב. ואולי זה עניין של רמה? (סתם אנקדוטה, הייתי השנה בכנס אקדמי שבו הייתה הרצאה על סופים טובים, וכן, היא שובצה בתור ההרצאה האחרונה של הכנס)
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
זה גם מתחבר בעיניי לרומאנס: אני אוהבת שבקוזי שלי יש רומאנס, כי ז'אנר הרומנטיקה (כשנעשה טוב) מציג קשרים עזים ומשמעותיים (וטרנספורמטיביים?). קשרים כאלו לחלוטין יכולים להתקיים בלי (או בנוסף ל)רומנטיקה בדמות של קהילת חברות, משפחה נבחרת. העיקר שזה יהיה, אחרת זה לא קוזי. לדעתי
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
אני חושבת שבהרבה יצירות אימה יש סוף "טוב" של ניצחון שבו גיבורה מביסה את הרע בזכות מה שאולי אפשר היה להחשיב כחולשה, אבל במקרים רבים היא תהיה ה-final girl, כלומר לבד. זה גרם לי לחשוב שהמשפחה הנבחרת היא אולי האלמנט הכי חשוב של הקוזי
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
מצד אחד כשכל השאלות הן רק "האם גם זה נחשב" זה קצת חופר, אבל לדעתי זה גם כי ליאורי הציג מודל שמיד הורגש כמאוד פרודוקטיבי ומעורר רצון לשבץ לתוכו עוד יצירות. ובמקביל, רק נחשפנו למודל הזה (כקהל) ועוד לא ביססנו אותו מספיק, אז הוא עוד מרגיש גמיש, ודוגמאות עוזרות להבין
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
הקייס סטאדיז של ליאורי היו Bury Your Gays של צ'אק טינגל ו-Snake Eater של טי. קינגפישר (תודה על המלצות הקריאה:)), והדיון בשלב השאלות התגלגל לעוד ועוד הצעות ליצירות נוספות שיכולות להיחשב אימה מנחמת
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
ואלו העוגנים: 1. הבטחה לסוף טוב 2. בני ברית/משפחה נבחרת 3. החולשה הופכת לחוזקה (כלומר, מקור הכוח להתגבר על האיום הוא מה שהגיבורה החשיבה לחולשה)
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
אחרי הצגה של מה זה ז'אנר האימה ומהו תת-הז'אנר הקוזי (או שזה פחות ז'אנר ויותר mode שקיים במגוון סוגות? תוספת/תהיה שלי), ליאורי התמודדה עם הסתירה-כביכול בין שתי הסוגות באופן הבא: באימה מנחמת, בתוך הזוועה והפחד ובעיקר אי הוודאות - יש עוגנים.
240
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
ולסיום! ובשעה מאוחרת בלילה! הייתי בהרצאה של ליאורי מאלי על אימה מנחמת (cozy horror) שהייתה מצוינת ולחלוטין משהו שאמשיך לחשוב עליו @liori.bsky.social
151
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
הרצאה שהיא סקירה, שהיא נוסטלגיה, שמכסה הרבה: גם תוכן הסדרה וגם המדע שמאחוריה וגם השאלות האתיות שהיא מעלה, וגם כל הבולשיט שהתנהל מאחורי הקלעים, עם טיימליין מדויק של מתי בדיוק הסדרה החלה לקרוס. והעברה מושלמת. אז לא היה זמן (כרגע) להעמיק ו*לי* זה לא חידש המון, אבל זה היה תענוג.
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
לפני שאעבור להרצאה הבאה שהייתי בה על ז'אנרים והגדרותיהם – הייתי בהרצאה על גולשים בזמן! (למעשה ממש החלטתי שאלך להפקת המקור של הכנס רק למחרת, כדי שאוכל לנכוח בהרצאה הזאת אתמול). היא הייתה מצוינת. ואני מאוד מאוד אוהבת את סליידרס, היו לי ציפיות גבוהות. והן נענו.
150
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
מעין גם דיברה על המעבר ממדיום קולנועי לספרותי. בנואר בקולנוע, האור שנכנס דרך התריסים מסמל שאי אפשר לראות הכל, שהתמונה תמיד תהיה חלקית. איך זה מיתרגם לספרות? עם תיאור חלקי, משפטים חלקיים. ואז עופר גם דיבר על כתיבה בגוף ראשון ובזמן הווה, כמו בתסריט
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
ועל ההתעקשות: הבלש יעשה הכל כדי לגלות את האמת – ו(לפחות בגרסאות קלאסיות של ז'אנר הבלש – זו הבהרה שצריך לעשות הרבה בדיונים כאלו) זאת בכלל האמת של מישהו אחר. התעלומה לא קשורה אליו אישית. מעניין ממש בעיניי
150
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
ועל הבלשית כמבצעת עבודה תודעתית של להצליח להסתכל על הדברים אחרת. ואז (וזו ממש טענה שעשיתי גם) הבלשית הספקולטיבית יכולה לראות עוד שכבות של מידע
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
וכמובןןןן אהבתי את הדיון על דמות הבלש (אני לא בטוחה אם זה נכון אבל אני אוהבת לומר שאני לא אוהבת ספרות בלש, אני אוהבת את הדמות של הבלש [וספציפית את שרלוק הולמס]). מעין דיברה על הבלש כדמות חיצונית לעולם (כמו הקוראת!), כי מי שבפנים לא רואה
140
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
חוץ מזה המאמר שלי (ועוד מאמר על מד"ב בלשי שצפוי לצאת בקרוב!) יוצא מנקודת המוצא שיש מתח בין הז'אנרים האלו, ואז כמובן מסביר על איך הם כן נפגשים ומה קורה כשזה קורה. שוב ושוב אני ספקנית לגבי זה, כי ברורררר שהז'אנרים האלו דומים והולכים יחד במלא דרכים. אבל זאת נקודת התחלה טובה למהלך שבסופו הקשר מתבסס...
151
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
אבל גם, אם להוסיף להגדרה של עופר של ספרות בלש כמכתיבה עלילה: כתבתי דווקא על החשיבות (גם) של עולם/מרחב בז'אנר הבלש: כשהתעלומה מתמפה על מרחב מסוים שצריך לחקור ולגלות - אני כמובן כתבתי על עיר אבל במקרים רבים מדובר במרחב סגור של בית למשל
150
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
הוא התייחס לזה כשתי דרכים שונות להגדיר ז'אנר, אבל בשני מקרים מדובר בהגדרה מבנית (בשונה מהגדרה היסטורית או רטורית): מה יש בטקסט עצמו שמאפיין אותו כשייך לז'אנר מסוים? זה כמובן גרם לי לחשוב על מאמר שלי שהתפרסם ב-Science Fiction Studies שעוסק בדיוק בזה, ולזהות מתי מה שאמרתי בו השתקף בדיון:)
150
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
שני הז'אנרים, לפי מעין, עוסקים בשאלה. מה היה? ומה עוד יש שם? אהבתי גם כשעופר אמר שמדע בדיוני הוא ז'אנר שמכתיב עולם, וספרות בלש היא ז'אנר שמכתיב עלילה, וכך כל ז'אנר מביא לשני את מה שחסר לו
160
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
ועכשיו הגעתי לפאנל כי השתתפה בו מעין רוגל, וככה הכרתי את עופר סקר ואת ספרו, האכזבות, שעכשיו אני רוצה לקרוא. מעבר לזה, היה פאנל ממש מעניין על החיבור בין הז'אנרים מדע בדיוני והבלש: איך הם דומים, איך הם שונים אך משלימים זה את זה, ואילו אתגרים יש בכתיבה של כל אחד מהם
250
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
אתחיל עם הפאנל על מדע בדיוני בלשי בהשתתפות הסופרים מעין רוגל ועופר סקר. קודם כל עצם ישיבה בפאנל כזה היא הזדמנות: מעין רוגל היא מהסופרות האהובות עליי, וגיליתי אותה לראשונה בפאנל סופרות באייקון/עולמות לפני כמה שנים, שהגעתי אליו כי השתתפה בו רותם ברוכין
160
Orin @orinp.bsky.social · 30/09/2026
חוויות מאירועי אייקון של אתמול (שלישי) בזמן שאני שותה קפה עם הספל שקניתי בדוכן של Pinkkosaurus (שרשור ארוך! בהצלחה לכולנו)
ספל סגול-לבן עם ציור של דינוזאור עושה שטויות והכיתוב:
STILL HERE, STILL WEIRD
לא רואות בגלל הזווית אבל הספל לגמרי מלא בקפה
1120
Orin @orinp.bsky.social · 25/09/2026
חדש-יצא-השבוע, ופיקשן - הפיקשן הראשון שלו מזה תשע שנים. זה גם הספר הראשון שלו למבוגרים, למרות שלעניות דעתי עדיין עוסק מאוד בלהיות אדם צעיר (הדמויות הראשיות בנות 21/22)
010
Orin @orinp.bsky.social · 25/09/2026
את החדש של ג׳ון גרין! מאוד נהנית עד כה
Hollywood, Ending / John Green
האמת שזה צילום של הספר מלפני שלושה ימים, בשדה התעופה - לכן הוא מונח על שולחן שיש שקצת נראה כמו רצפה
120
Orin @orinp.bsky.social · 25/09/2026
מרגששששש מצפה מאוד לקרוא!
010
Orin @orinp.bsky.social · 25/09/2026
פשוט להעיר על הטעות אומר להאיר על כך שאין באמת נשים בחמישיה הראשונה של המשותפת (כמובן, זה שיש נשים במקומות ה"לא ריאליים" הראשונים אותי לפחות רק מעודד להצביע לרשימה כדי להפוך את המקומות האלה לכן ריאליים)
110
Orin @orinp.bsky.social · 25/09/2026
שדולת הנשים יצרה מאגר של ייצוג נשים ברשימות לכנסת ונפלה להן טעות ברשימה המשותפת שאני לא יודעת אם להאיר עליה ואני לא יודעת אם לגיטימי למצוא את זה משעשע
240
Orin @orinp.bsky.social · 25/09/2026
יצא לי השבוע לשוטט בשוק אוכל באמסטרדם ודוכן אחרי דוכן אפשר היה לראות שלטים/תפריטים שבבירור עוצבו עם AI. כמובן שעם דימויים של אוכל זו abomination שאין כדוגמתה אבל גם אם לא, זה כאילו מעוצב ואלגנטי אבל בעצם הכי גנרי וחסר נשמה
010
Reposted by Orin
Ilana Masad @ilanaslightly.bsky.social · 23/09/2026
*sobbing* Today is, indeed, the one year pubaversary (the publiversary?) of BEINGS, a book I worked on for so long, did so much research for, rewrote and rewrote and rewrote, and which I am so immensely proud of. I'd be so grateful if you told your friends about it <3 bookshop.org/a/20948/9781...
bookshop.org
Beings: A Novel
Winner of the 2026 Lambda Literary Award for LGBTQ+ Speculative Fiction“The alien abduction meets lesbian yearning novel that will restore your faith in the universe. Ilana Masad excavates the juicine...
1126
Orin @orinp.bsky.social · 23/09/2026
Happy one year anniversary to BEINGS by Ilana Masad, an incredible novel about memory and writing and queerness and aliens. I'm so happy it exists. May it continue to find new readers for many years to come! 💙📚 @ilanaslightly.bsky.social
The hardcover book BEINGS by ILANA MASAD held by a white hand. Its cover is a photograph in shades of black and orange depicting a car down a lonely road surrounded by woods, with a huge but subtle flying saucer above.The novel Beings, opened to its first page. It reads:

Queer Writers Archive [QWA]: Box 83, Folder 1, Unpublished Papers


This is how I like to imagine them:

Sitting in the sky-blue Chevy Bel Air, he behind the wheel with both his hands on it, a man who took driving seriously, who understood that the weight and speed and thrust of a car are as full of latent danger as a bullet nestled in the chamber of a gun, and she his trusting passenger, not only willing but also eager to shed responsibility in favor of frivolity, which in this moment meant keeping the little dog, Dee, curled on her lap while her eyes freely roamed the landscapes flying by, endless woven tapestries hanging on either side of the black asphalt corridor. It was a cold autumn night in 1961.

They knew how to be quiet together, these two.

But not always, nor even frequently, for each was brimful with thoughts and opinions, and it was in their particular natures to take pleasure in vocalizing these. Both, moreover, had learned long ago when and where to stay silent in order to preserve their own sense of dignity, not to mention their physical safety, and had spent quite enough time keeping their mouths shut and faces impassive even as they yearned to contradict, correct, or at the very least challenge the record in rooms full of white men. Together, then, there was no need for self-imposed muzzles.

Among their earliest joys, these mutual funnels of sometimes suppressed speech, tornadoes of words twining round one another as they sat up late at night in those early days, when he was still married to his first wife and she was trying very hard not to appear to wish it were otherwise.
050